<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ו</h1>
<h2>דף י:</h2>
שנינו בפרק יש נוחלין (ב"ב קל"ג ב'), כל הכותב נכסיו לאחרים והניח את היורשין ואע"פ שאין היורשין נוהגין כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ו הי"א). ואמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידעת הי זרעא נפיק מינייהו. ישראל שנשתמד יורש את קרוביו הישראלים כשהיה ישראל ואם ראו בית דין לאבד ממנו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידי רשעים הרשות בידן ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המשומד להם וכן נוהגין גאוני המערב (ע"פ רמב"ם שם הי"ב). אמרינן במסכת שבת לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל דבר מועט שהוסיף יעקב לבנו יוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
